מה זה מיקרו בוטוקס?

על הזרקת בוטוקס בוודאי שמעת אבל הטרנד החדש שתופס כיום בלוס אנג'לס ובניו יורק הוא מיקרו בוטוקס או בשמם האחר – מיקרו הזרקות.  מיקרו הזרקות של חומרים כגון בוטוקס, דיספורט או קסומין משמשות לחיזוק הבלוטות, להקטנת ייצור שומן או זיעה בעור ולקניית מראה טבעי יותר ונטול קמטים מתחת לעיניים. הדרמטולוגים המובילים לוס אנג'לס וניו יורק כיום מדווחים כי הפופולאריות של ההזרקות נמצאת בעלייה וזוכ לשמות כגון בייבי בוטוקס, מיקרוטוקס, מסובוטוקס או בטוקוס לעור. כמו בכל סוג של הזרקות גם בהזרקות אלו ישנם סיכונים אם כי מופחתים ונראה כי התועלות מאפילות על הסיכונים ולכן התחום נמצא בעלייה מטאורית. אבל קודם כדאי להבין מה זה בדיוק מיקרו בוטוקס? מיקרו בוטוקס מתייחס להזרקה של הרבה מאוד מנות קטנות של בוטוקס מתחת לעור להגדרתו של המנתח הפלסטי ג'ניטון שנייב, מייסד הקליניקה פנים ועיניים בניו יורק. מדובר בהזרקות מלאכותיות המיועדות בעיקר לשכבת העור שבה מיוצר השומן והברק והיכן שמתפתחת האקנה בדרך כלל.

השוני המהותי בין ההליך הזה להזרקות בוטוקס מסורתיות נעוץ בעובדה שההליך הידוע לא מכוון לטיפול בקמטים על ידי טיפול בהתכווצויות השרירים אלא לשכבת העור העליונה כדי לשלוט בייצור השמן והקטנת הבלוטות מה שגורם להקטנת ההתכווצויות. אך נראה שיש שמות שונים להליך הזה שמספק תועלות שונות למטופלים שונים: רופאים מסוימים משתמשים בו כדי להמעיט זיעה או שמנוניות ורופאים אחרים מכוונים גם להקפאת וניטרול השריר במטרה לטפל גם בקמטים. כמו בכל התחומים הקשורים לדרמטולוגיה, לא מדובר במדע מדוייק, לכן חשוב מאוד להתייעץ עם גורמים שונים לפני שניגשים לטיפול ולוודא כי המטפל ואת נמצאים בסינכרון לגבי התוצאות הרצויות והמטרות. ישנם רופאים הטוענים כי הכמות הקטנה וצורת ההזרקה מאפשרת להימנע ממראה הפנים הקפוא שיוצרות הזרקות הבוטוקס המסורתיות המנטרלות את השרירים ומקפיאות אותן. התהליך דומה למדי לתוצאות של מתיחת פנים ללא ניתוח. מטפלי האנטי פנים קפואות הם הראשונים לאמץ את שיטת הטיפול החדשנית. יתרון נוסף הוא העובדה שהתוצאה נראית רכה יותר וגורמת לסביבה לתהות האם היא עשתה או לא עשתה בוטוקס? מצד שני כאן גם נעוץ החיסרון של הטיפול שאינו מטפל בקמטים המהותיים והרציניים ומהווה יותר נגיעות בפנים ולא שינוי מהותי.

סיפורי בית הקפה "שנאה אהבה"

יוליה"אני לא מבינה אבא, למה כולם כל כך מתלהבים מהסיפור הזה, וגם למה קוראים לזה סיפור אהבה?" – ילדה כבת שלושה-עשרה, בלונדינית מתולתלת הביטה בגבר כבן חמישים שישב מולה בעיניים כחולות ענקיות. "ואת לא התלהבת? אם לא למה הסכמת לשחק את יוליה?" – הוא העביר בעצבנית את ידו על הכרחת המבריקה. הזדהתי איתו, כשילדה מתבגרת שלך מנסה לשבור מוסכמות ועוד שואלת שאלות זה לא קל. מזכיר לי כשיצאתי נגד ספרי קודש.

"תחילה התלהבתי. כמו כולם. כולם אוהבים את הסיפור, כולן רוצות להיות יוליה וכולם רומאו. אז התלהבתי. גם רציתי להוכיח לכולם שאני הכי טובה. שאני אבחר לתפקיד."
"ומה קרה אז?"
"אז התחילו חזרות, ועוד חזרות ועוד ועוד. והתחלתי לשים לב שיש בסיפור הזה הרבה יותר שנאה מאהבה." אמרה הילדה בנחישות שלא מאפשרת מקום לויכוח.
"נו, תרשי לי לא להסכים איתך, ליטל, זה סיפור של אהבה טוהרה, נאמנות, הקרבה, זה יפה".
"אבא, באמת, את לא כזה מטומטם.", מכה מתחת חגורה עבור גבר בגילו "גם לא ראיתי שאתה רומנטיקן, בטח לא עם אמא" ,עוד מכה, הפעם נראית יותר כואבת, לו היתי גבר לי זה היה מאוד כואב. "התאהבות ילדותית, התנהגות טיפשה אינפנטילית. אני בטוחה שגם בימים ההם אפשר היה לפתור את הבעיה בדרכים פשוטות יותר, בטח לא למות.".

ילדה חכמה, חשבתי לעצמי. מסכן אבא. נראה איך יצליח לצאת מהסיטואציה. מרוב סקרנות סובבתי את הכיסא כדאי לראות אותם טוב יותר. הוא, ללא ספק היה מובך, העביר שוב ושוב את ידו בעצבנות עלה קרחת. ליטל לא נתנה לשקט להימשך. "אתה, כמו כולם, אף פעם לא חשבת על זה, אכלת את מה שהאכילו אותך. הדור שלך הוא כזה. כל מה שאומרים לו מקבל בלי לבדוק, בלי לחקור. בגלל זה תקשורת שולטת עליכם."

"ואתם לא כאלה?", הוא הרים קצת את הקול, אך מיד ניסה להרגיע את עצמו, השתעלת לתוך אגרוף ענק. והמשיך – "טוב בואי נעזוב את ניתוח הדורות נחזור לניתוח הדמויות".

"טוב מהתחלה. אם לא שמת לב זה, כמו כולם. זה סיפור על שנאה לא על אהבה. גם יותר מתאים לשקספיר להוציא את הרע שבאנשים לא את הטוב. השנאה הזו בים שתי משפחות, שפעם היו קרובות ומאות שנים מחממים את השנאה ביניהם שאף אחד לא זוכר ממה היא נובעת. זו שנאת חינם. השנאה הזו הורסת, שורפת, ממיתה. המטומטמים האלה היו צריכים לאבד את הילדים האהובים שלהם כדי להבין זאת."

"ניתוח מעניין", גמגמם קצת אביה. "ומה המסקנה שלך מכל הסיפור?" 

"המסקנה שלי, שאסור לחיות בשנאה, היא מביא כאב, סבל, מוות. ושאסור לחכות לאסונות כדאי להפסיק לשנוא. אנחנו צריכים להתחיל להתייחס בסלחנות והבנה זה לזה. שנאה היא חורבן." כמו שמלמדים בני ברוך

שנינו, אני ואביה, נשארנו פעורי פה. איך ילדה צעירה כזו מצליחה להגיע לתובנות עמוקות כאלה. מהפה שלה זה נשמע כל כך ברור, כל כך היגיוני, שלא מובן איך אנחנו, המבוגרים לא הצלחנו להגיע למסקנות כאלה. אולי היא באמת צודקת. אנחנו חיים על אוטומט, הפסקנו לחשוב, הפסקנו לחקור, הפסקנו להסתכל על אחרים. ובסוף אנחנו רק סובלים. רציתי לקום לבוא לילדה הזו לחבק אותה ולהודות לה. רציתי לשאול מתי הם יבואו שוב, הייתי צמא לשמוע את דעותיה בעוד הרבה נושאים. או אולי פשוט אשאל את הבנים שלי, אולי זה באמת דור שיותר חוקר, יותר שם לב, פחות שונא?

מתי צבע ומתי טפטים?

טפט מדהים לכניסהכאשר אתם עומדים לעצב חדרי אמבטיה, מטבחים או חדרי שינה חשוב לשים לב לכלל אחד פשוט – חללים שנוטים לרטיבות חייבים צבע! אל תשתמשו בטפטים במקומות שבהם עלול להיווצר עובש או שמאופיינים ברטיבות גבוהה שיכולה להרטיב את הטפטים. בצבעים ניתן למצוא צבעים נוגדי רטיבות ועובש מה שיכול גם להקל על הבעיה לעתיד. בחדרי שינה לא סביר שתהיה רטיבות אך בחדרי שינה הדילמה נעשית גדולה הרבה יותר: מצד אחד אנשים נוטים לשנות עיצוב בחדרי שינה בתדירות גבוהה יותר מה שגורם לנו להמליץ יותר על צבע משום שקל יותר לצבוע מחדש. עם זאת דווקא בחדרי שינה טפטים יכולים ליצור אפקט מטורף בעיצובים שונים עם תבניות שונות בין אם הולכים על עיצוב כל הקירות או שילוב של טפטים לקירות וטפטים אחרים על התקרה או לחלופין עיצוב של קיר אחד בודד מרכזי בתבנית נועזת ויוצאת דופן וצביעת יתר הקירות בצבע או צבעים תואמים. כאמור קשה להחליט.

מה לגבי חדרי מגורים וחדרי אוכל? כאן זה ללא ספק המקום החופשי ביותר בבית ולכן גם המקום ללכת על טפטים מעוצבים וללכת עליהם בגדול. כמובן שצריך ללמוד איך להדביק טפטים ואיך לבחור נכון את התבניות המתאימות אבל זה ללא ספק המסלול שבו אתם צריכים ללכת. קודם כל טפטים יחזיקו שנים אם הם נתלים כמו שצריך ומוסיפים מימדים ועומקים חדשים לחלוטין לכל חלל, בהנחה ובחרתם את התבנית הנכונה. מדובר בהתחייבות גדולה יותר מצבע הן בכסף והן בזמן אבל זו ללא ספק מסוג ההשקעות המשתלמות. בחדרי מגורים, סלונים, חדרי אוכל הבלאי יותר נמוך ולכן אם אין לכם ניסיון עם טפטים אלו החללים שתרצו להתחיל איתם והכי קל עם טפטים לסלון. אם בכל זאת אין לכם אפשרות להחליט אז ניתן ללכת על שניהם היינו לצבוע ובהמשך לטפט אבל לא להפך, להפך יהיה רעיון ממש גרוע.

טפטאבל מעבר לסוגי החללים חשוב להבין מהו אורח החיים, הליף סטייל של מי שיגורו בבית? האם הם יותר בכיוון של פאב או של ספרייה? של הייטק או של אחו? האם מדובר במשפחות צעירות או דירת רווקים? האם בסבא וסבתא או במשפחה אורתודוקסית? מדובר בגורם לא פחות חשוב מהחללים עצמם. אבל לסיכום – אם אתם לא יכולים להחליט בין צבע לטפטים אז נסו לשלב בין שניהם ותראו מה עובד לכם טוב יותר או בין חללים שונים או באותו חלל וספרו לנו או יותר טוב צלמו לנו איך יצא?

גיבור עם כוחות על

יש כח על שיש למעטים ואותו אני רוצה לפתח. בשביל לפתח את כח העל הזה, אני קודם כל צריכה להכיר בזה שאין לי אותו, שעליי לתרגל אותו ושאכשל פעמים רבות עד שאצליח לסגל אותו לעצמי, בדיוק כמו בכל מיומנות אחרת. אז אם אגיע ל-10% הצלחה מכל הפעמים שאנסה, אז כבר זכיתי.

כח העל המדובר הוא:  איפוק.
איפוקמסתבר שאיפוק בפעולה אחת יכול להיות קרש קפיצה לפעולה מוצלחת יותר – מדיבור להקשבה.  

אנחנו חיים בעולם שאין בו איפוק, בעולם שהופך קולני יותר, כועס יותר, כאותי יותר ויומרני יותר. כדי להתמודד עם זה דרושים לנו מיומנויות – כוחות על שיש למעטים. למה כוחות על? כי זה נוגד את הטבע שלנו, שהוא רוצה לא להתאפק, להשמיע את עצמו בקול שיעלה על כל הקולות.

מתוך קריאה והסקת מסקנות, מסתבר שיש כמה נקודות שכדאי לאמץ כדי להפוך לטיפוס מאופק:

להצניע את האינטלגינציה: לאנשים שיודעים הכל יש רצון כלשהו גם להחצין את החוכמה שלהם. אנחנו רוצים שאחרים יידעו שאנחנו חכמים, כך גם שאנחנו יפים, טובים, רגישים או כל תכונה מוערכת אחרת. עם זאת, אנשים לא אוהבים שמתקנים אותם, וגם לא רוצים מראה שתשקף את חוסר הכשירות שלהם.

זה דבר שקשה לעשות. הנטיה הראשונה היא לתקן את מה שנראה לנו מעוות, ואנשים אוהבים לדבר על מה שהם יודעים, אך לפעמים אני תופסת שלמעשה, יש מי שלא רוצה לדעת כמה אני חכמה, אלא רק איך אני יכולה לשחק תפקיד שיפיק להם תועלת, ולא לי.

לכן, לרוב כדאי להצניע את החוכמה מאשר להדגיש אותה.