"שמע ישראל"

השאלה מי יביא הביתה את זר הנרקיסים הכי גדול הפיחה מדי חורף התרוממות רוח, והציתה את עיניהם של ילדי הקבוצה. הנרקיסים צמחו בביצות העמק, והמרחק אליהם היה כ- 2 ק"מ. עבור ילד בן 8  המרחק והמאבק בביצה, לא היה עניין של מה בכך. אבל כול הקשיים הללו התגמדו תמיד למול הרגשת הניצחון על המתחרה המושבעת קבוצת "גפן". בדיוק ב- 1400 פרצנו מבית הילדים בריצה לביצות, ושם…הנחישות וההקרבה של כול אחד ממלקטי הנרקיסים אפילו במחיר אובדן מגפיו בבוץ, היא שקבעה את התוצאה הסופית. בשער המשק ריכזנו את הנרקיסים בין ידיו הארוכות של שלמה, והזר שהוא חיבק הגיע לעובי של איקליפטוס, והזר של "גפן"? לא השתווה לו כלל.

כך צעדנו מלאי בוץ וגאים לבית התרבות על שם זאב צ'לנוב ז"ל שבו סידרה אותם חנה בצנצנות. אותו ערב החברים "השתכרו" לא מליקר השזיפים של שייע, אלא מריח הנרקיסים שאפף את כול הבית. מה הזכיר לי פתאום סיפור ילדות זה? בשנים האחרונות הכרתי בארצנו קבוצה המונה אלפי איש, קבוצה נחושה ששמה לעצמה מטרה נעלה להתקבץ יחד כמו זר ענק  בשביל לצאת לעם ולבקש אותו להתאחד. לקבוצה קוראים "בני ברוך" והם באים מכול שדרות העם, מכול העדות והמעמדות ואומרים, שאיחוד זה הפתרון לכול תחלואינו.

לכולנו זה ברור שנגד אויבינו צריך להתאחד אבל לאיזה מטרה נוספת אנחנו נזקקים לאיחוד? על זה מסבירים בארגון קבלה לעםב- 70 שנה הספקנו להקים בינינו מחיצות ברזל של חוסר  אמון ודחייה ההופכות את החברה שלנו שסועה ומלאת ריב ומדון. ישראל נמצאת עכשיו במבוכה אחריי הבחירות, ממש כמו שהיה בזמן אחשוורוש. ומה שהציל אותנו אז מידיו של הצורר הגדול, הייתה המלכה אסתר שהתנתה קודם את איחוד העם לפני פנייתה לעזרת המלך. מאז ועד היום איחודו  של העם מהווה תנאי הכרחי להבטחת עתידנו הטוב במולדתנו. ל"בני ברוך" ישנה שיטת חיבור מהטבע לאיחודו של העם מעל לכול המחלוקות. אותה נממש קודם בינינו, ואז נביא אותה לעולם כולו,כי לזה הוא מצפה מאיתנו.